<h1>תוספות הרא"ש — שבועות</h1>
<h2>דף נא.</h2>
יצאו קרקעות שאינן מטלטלין. משמע הכא דאין פודין בקרקעות וקשה מהא דאמרי' בפ"ק דקידושין הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר בנו קודמו ומפרש ר' ירמיה דפליגי היכא דאיכא חמש בני חורין וחמש משועבדין דר"י סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא בהני חמש פריק לבריה ואזיל טריף להנך משעבדי [שהיה חייב בפדיונו קודם ששעבד] ובע"כ משעבדי היינו מקרקעי ואמאי והא אין פודין בקרקעות, ואין לומר דר' יהודה סבר כרבי דא"כ מאי דוחקיה דר' ירמיה לאוקומי פלוגתייהו במלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא לימא [דכולי עלמא ככתובה בשטר דמיא] דפליגי בפלוגתא דרבי ורבנן כיון דבלאו הכי צריך להעמיד רבי יהודה כרבי, וי"ל דההיא דקידושין לא שיפדה בקרקע אלא שימכרו הקרקע ויפדה בדמיה. אבל קשה לי מי יוציא הקרקע מיד הלקוחות, הבכור אינו יכול להוציאו מיד הלקוחות וגם אינו יכול לומר לכהן אני פודה עצמי באותן ה' סלעים המשועבדין והכהן יוציא אותם מיד הלקוחות כיון שאינו פדוי אלא בדמים יאמרו הלקוחות לכהן לאו בעל דברים דידן את כי עדיין לא זכית בה' סלעים.
יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון. [הקשה הרב ר' אליעזר ממיץ] הכא משמע דנתינת שטרות דאורייתא מדאיצטריך למעטינהו מפדיון הבן וכן בפ' הזהב ממעט להו מאונאה אלמא ישנן במכירה, וקשה דבפ' מי שמת מוכח דאינן בני מכירה ונתינה דבר תורה דקאמר התם אמר רבא אמר ר"נ מתנת ש"מ דרבנן בעלמא הוא ופריך והאמר ר"נ אמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל ומודה שמואל דאם נתנו במתנת ש"מ שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דאינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול אלמא כל היכא שיכול למחול אינו מכור מדאורייתא, ותירץ ר"ת ז"ל דלעולם מכירת שט"ח מדאורייתא ואפ"ה יכול למחול, ושאני התם דאי מתנת ש"מ מדאורייתא מהיכא נפקא לן מדכ' והעברתם את נחלתו לבתו יש לך העברה אחרת שהיא כזו ואיזו זו מתנת ש"מ וכיון דמן התורה כירושה הויא דין הוא שיורש לא יוכל למחול דאעבריה רחמנא מיניה ונתנו ליורשיו, אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול [והלא במוכר שטר חוב שהוא מן התורה יכול למחול כ"ש בשכיב מרע שהוא דרבנן]. וא"ת כיון דמן התורה הוי מכר ונסתלק המלוה מהלוואה זו וקנה לוקח אמאי יכול למחול, וי"ל משום דגוף הלוה משועבד למלוה לפרוע לו חובו כדאמרי' פריעת ב"ח מצוה ומחמת שיעבודו נשתעבדו גם נכסיו עמו כדאמרינן נכסוהי דבר איניש אינון ערבאין ליה, וכשמכר לו שטר חובו שיעבוד שיש לו למלוה על נכסי הלוה תפיס ביה קנין אבל שיעבוד שיש לו על גופו של לוה אינו נתפס בקנין הילכך כל זמן שלא מחל גובה הלוקח שיעבוד נכסי הלוה שקנה מן המלוה אבל כשמחל ונפטר הלוה משיעבודו נפטרו גם נכסיו. ועי"ל דאפי' אי מכירת שט"ח לגבות החוב לאו דאורייתא אכתי יש בו כמה ענייני מכירות דשייך למעוטינהו מאונאה ומפדיון כגון שמכר לו השטר והנייר מיהא קנה והוא שוה לימכר בדמים מרובים ללוה כדי שלא יהא למלוה שטר עליו, [וכן בפדיון שנתן שטר בפדיון ושוה לו הרבה למוכרו ללוה], א"נ כגון שהיה חייב לו בע"פ וא"ל מה תתן לי ואכתוב לך שטר עלי ושייך ביה אונאה, ופדיון [שהיה חייב לכהן בעל פה וכתב לו שטר עליו ובזה פטרו מחמש סלעים].
